אני מרגישה מטומטמת. לא שזה עניין מרגש מדי. התרגלתי להרגיש כל כך הרבה פעמים מטומטמת בחיים שלי, שההיסטריה הנלווית להבנה פשוט לא נמצאת שם יותר. רק ההבנה. לפעמים אני מרגישה כל כך לא מפותחת כשזה נוגע לתקשורת בינאישית. אני לא יודעת איך מתקנים את זה. אולי נולדתי ככה.
צריך לזרום או משהו
אחי שאל אותי היום אם אני חושבת שאני שלמה עם עצמי, כלומר, אם בין היתר אני מניחה לעצמי לחוות את כל התחושות והרגשות על גווניהם מבלי לנטרל חלקים ולטאטא מתחת לשטיח. עניתי לו שכן.
מקודם נזכרתי במשהו והבנתי שלא.
חוץ מזה התנחמתי ביין הלבן שהיה בסדר ובזכרונות שנשארו לי מליל חמישי, אף על פי שלרגעים הם נראו לי כמו עוד משהו שהמוח שלי בדה.
כשאני נזכרת בזה עכשיו, כמה ימים אחרי, אני מתפעלת מהקלות הזו שבה נתתי לו לדחוף את הלשון שלו לתוך הפה שלי. זה היה פשוט נהדר. אני חושבת שזה הדבר השלישי הכי פראי שהעזתי לעשות אי פעם.
הייתי שמחה להניח לו לדחוף אותה לפה שלי עוד הרבה פעמים, אבל נדמה לי שהוא רוצה לדחוף גם עוד כמה דברים אחרים לגוף שלי, ואני לא בטוחה אם אני מתכוונת לתת להם להכנס לשם
Real Estate - Suburban Dogs
you’ll shine like gold in the air of summerkings of convenience
so if there’s life after, it’s packed with isects, it’s filled with flowers; no room for usJeffrey Lewis - Bugs & Flowers